למה אתה לא מסתכל עלי? אני כאן מולו. האם אני שקוף או מה? בשנה שעברה ראיתי אותו בתיכון כל יום, לקחנו את אותו אוטובוס ולפעמים אפילו ראיתי אותו ברכבת התחתית. אבל כמובן, הוא מבוגר ממני והוא עכשיו בקולג '. ואני לא. מדוע החיים שמים הכל קרוב כל כך בהישג יד אך יחד עם זאת עם כל כך הרבה מכשולים? אני הולך לאותה ספרייה כל יום כדי שאוכל לראות אותו. האם זה טוב בשבילי להיות מאושר? ובכן אני לא יודע. אני רק יודע שאותם רגעים אני מרגיש כל כך טוב שרק לבד שווה ללכת. אה, כמה טוב לי מרגיש !! ופתאום, יום אחד נמאס לי להיות ככה, ללכת תמיד עם הפחד לא לאהוב את זה, לא לברך אנשים מרוב בושה. לבסוף,יום אחד אני שוכח את פגמי ומחליט להתעלם מהערות גנאי מסוימות מהעבר או לא לחשוב על מכשיר השיניים הנוראי שלבשתי כבר שנה. ואני מסתכל עליו ושואל אותו אם יש לו עט. והוא עונה לי בחיוך. הכל היה שווה את זה …. זה היה בן 15 ומאז חשבתי שתמיד צריך לנסות.
לורה קורדרו גונזלס
