העדויות של מטופלים שמתגברים על COVID-19 יכולות לעזור לנו להבין את המצב הקשה שהיה להם לחיות, מהם התסמינים שהם סבלו וכיצד הם התמודדו עם המחלה. ללא ספק ההתאוששות שלו זורקת מנה חשובה של תקווה לרגע הנורא שאנו מוצאים את עצמנו עוברים.
Manel Sàiz חווה את נגיף העטרה בגוף ראשון. טכנאי הסאונד הזה בן 48 מרדיו ברצלונה-קדנה סר מספר לנו כיצד הוא מתמודד עם המגפה הזו שמתפשטת כמעט לכל פינה על פני כדור הארץ.
מאנל, איך אתה מרגיש?
עכשיו אני בסדר. הייתי בבית 21 יום, אבל למרבה המזל אני כבר מנהל חיים נורמליים למדי. אני מרגיש טוב יותר ואני מקבל מעקב טלפוני עד להשתחרר. אם הכל ילך כשורה, אני אקבל את זה ב -30 במרץ.
איך קיבלת את זה?
ב -1 במרץ התחלתי להרגיש ברע; הוא היה קר מאוד וחש אי נוחות מסוימת. אני מניח שבאותו לילה היה לי חום, אבל כשהתעוררתי הייתי קצת יותר טוב, אז הלכתי לעבודה. בשום זמן לא חשבתי שזה יכול להיות וירוס קורונה. ביומיים הבאים הרגשתי טוב יותר ויותר, אז חשבתי שזה תהליך קטרל רגיל. ב -4, בזמן שעבדתי, הבוס שלי שלח לנו הצהרה בה הצהיר שהוא בדק חיובית לנגיף העטרה ואמר לכולנו שקשרנו איתו בשבועיים האחרונים ללכת הביתה. הוא הודיע לנו שבריאות תיצור איתנו קשר ותגיד לנו איך להמשיך.
בשום זמן לא חשבתי שזה יכול להיות וירוס קורונה.
באותו אחר הצהריים הבריאות התקשרה אלי והם נתנו לי את ההנחיות הראשונות: הייתי צריך להישאר בבית, לקחת את הטמפרטורה פעמיים ביום, לשטוף את הידיים לעתים קרובות ולהיות איתם בקשר טלפוני כדי להודיע על כל שינוי באבולוציה שלי. באותו יום התחלתי לדעוך; הראש כאב לי מאוד, התחלתי לחום וחשתי עייפות מאוד.
למחרת (5 במרץ) צוות EMS הגיע אלי הביתה לבדיקה וכעבור שעות (6 במרץ) אושרה האבחנה: הבדיקה נבדקה חיובית ל- COVID-19.
איך קיבלת את החדשות?
זו הייתה מכה. עדיין לא הרגשתי רע מדי, אך לא יכולתי להפסיק לחשוב כי יומיים לפני שהייתי עם ילדיי, גרושתי ואבי, שעברו ניתוח לפני מספר חודשים בגידול בריאותיו. הרעיון שהצלחתי להדביק את אחד היקרים לי היה מעבר לי.
האם התסמינים החמירו?
כן. יש לי הכל רשום, בדיוק כמו ששאלו אותי בבריאות. מיום 6 ליום 11 לא ירדתי מתחת לחום של 38 מעלות צלזיוס, סבלתי מכאבי ראש עזים, רעד ונורא אי נוחות. הרגשתי חלש מאוד ולא עשיתי דבר מלבד לישון. החדשות הטובות הן שבשום שלב לא סבלתי משיעול או קוצר נשימה, שנראה שהם שניים מהתסמינים השכיחים ביותר. כן, סבלתי משלשולים, אבל רק בשני רגעים ספציפיים של התהליך, לא כל הזמן.
מיום 6 ליום 11 לא ירדתי מתחת ל -38 מעלות צלזיוס, סבלתי מכאבי ראש חזקים, צמרמורות והרבה אי נוחות
הם אומרים שהנגיף משפיע על הריח והטעם, האם זה קרה לך?
לא ריח, אבל טעם אבוד לגמרי. האמת היא שבימים ההם לא היה לי תיאבון ובקושי אכלתי - ירדתי 3 קילו - אבל המעט שהכנסתי לפה לא טעמו כמו כלום. ניסיתי את חזיר הסראנו, שהוא אוכל טעים מאוד, ולא היה לו טעם של שום דבר.
איבדתי לגמרי את הטעם.
אילו אינדיקציות הם נתנו לך מבריאות?
בתחילה, מלבד צווי הכליאה, הם המליצו לי לרחוץ ידיים הרבה ועוד מעט. אחר כך שינו את ההנחיות והמליצו על בידוד מוחלט: להיות לבד בחדר, לא לחלוק את האמבטיה עם אף אחד וכו '. האמת היא שאני גר בדירה קטנה מאוד עם אשתי ולא יכולתי להרשות לעצמי להתבודד בצורה כזו, אך למרבה המזל לא נראה שאשתי נדבקה. גם הורי וילדיי, אז עכשיו אני הרבה יותר רגועה.
האם הם מתקשרים אליך כל יום כדי לבדוק את הסטטוס שלך?
בהתחלה כן, אבל עכשיו הם מתקשרים אלי רק פעם בכדי לוודא שהכל מסתדר כשורה. האמת היא שהרגשתי מלווה ונכחתי מאוד בכל עת. אני מחכה לשחרור רפואי.
אני מרגיש מלווה ומטופל מאוד על ידי הבריאות בכל עת.
מה אתה חושב על היוזמות השכונתיות למחוא כפיים לעובדי הבריאות ולאלה ששומרים על בטיחותנו? הצלחת להשתתף בהם?
בימים הראשונים הייתי כל כך חולה שזה אפילו הפריע לי לשמוע את אשתי מוחאת כפיים. עכשיו אני מרגיש טוב יותר ואני יוצא למחוא כפיים כל יום.
האם אי פעם הרגשת פחד?
כן. יותר מאשר בשבילי, עבור כל האנשים שראיתי לפני שידעתי שיש להם את הנגיף. זה נורא לחשוב שהצלחת להדביק אנשים אחרים מבלי לדעת זאת.
מה היית אומר לאלו שלוקחים את הצו להישאר בבית בקלילות?
שהם משתפים פעולה כמו שאנחנו עושים את האחרים. זה לא משהו שמשפיע רק על אדם אחד; זה משפיע על כולנו ואנחנו משחקים הרבה. חשוב שכולנו נהיה מעורבים אם אנחנו רוצים לצאת מזה. יש אנשים מאוד אנוכיים.
האם חוויה זו שינתה את הדרך בה אתה רואה את החיים?
האמת היא שאני רואה את עצמי כאדם אמפתי ולא אנוכי, שחושב על סביבתו ועל הסובבים אותו. במובן זה, אני לא חושב שהרבה השתנה, אבל אולי אני לוקח את היום יום שלי בצורה אחרת. אני לא יודע אם זה יהיה בגלל ההסתגרות, אבל אני קולט שאני עושה את הדברים בצורה רגועה יותר; אני לא הולך כל כך מהר, ואם אין לי זמן לסיים משהו באותו רגע, אני לא דואג; אני אעשה זאת…
מה היית ממליץ לאלה שנמצאים עכשיו בבית לעבור את אותו הדבר שעברת?
שהם מנסים לנוח ולישון כמה שיותר, מה שעוזר מאוד. וברגע שהם מרגישים קצת יותר טוב, שמרו על קשר עם יקיריהם בוואטסאפ או בטלפון והיסחו את עצמכם מלעשות דברים שהם אוהבים: לקרוא, להאזין למוזיקה, לבשל או לעסוק בכל תחביב אחר. אה! מילה של עצה: שקיות ג'ל המשמשות לשיכוך כאבים מפציעות מסוימות הועילו לי. אחרי שציננתי אותם במקרר, הייתי מגלגל אותם בבד ומניח אותם על המצח. זה עזר לי לשלוט בחום. אני מגיב לזה למקרה שזה עוזר למישהו.
מה הדבר הראשון שאתה הולך לעשות כשיסתיים ההסתגרות?
לְהִשְׁתַזֵף! הבית שלי לא שטוף שמש ואני צריך להרגיש את השמש. זה הכי חסר לי …
